חגיגת האביב…
איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב
את האביב בגינה – לא ניתן לפספס.
עם פקיעת הניצנים של ההדרים, עם הפרחונים הורודים של הכלילים, שטיחי האחו הירוק, הסביונים הצהובים, התלתנים הארגמניים, הרקפות העדינות שבין הסלעים, ונגיעות המכחול האדומות של הכלניות, או המכחול הכתמתם של צבעוני ההרים, מגיחים אל כל השפע הזה גם המוני חרקים שמתעופפים להם כאן בחדווה.
בכל מדריך גננות מצוי, רשימת ההכנות לאביב פותחת בהנחיות מלחמה… המלחמה ב"מזיקים". גם במדריכים המעודכנים, בעידן שכבר מכיר את חוקי האקולוגיה, עדיין שגורה המילה הזאת בז'רגון המקצועי. המילה וההתייחסות בהתאם. "המזיקים" בעגת הגינון – הלא הם "צבאות החרקים" שיוצאים למתקפה על הגן… ואנחנו, תפקידנו בכוח, כגננים ובעלי גינות, הוא כמובן להפשיל שרוולים ולצאת להגנתו של הגן שלנו. כלי המלחמה הם מן הסתם תכשירי ריסוס איבוק והדברה למיניהם. במקרה הגרוע פחות, זוכרים במדריכים האלה להזכיר שמדובר בחומרים רעליים ושעלינו להזהר, כלומר לשים לב להרעיל רק את החרקים… במקרה הקצת יותר טוב, מזכירים שעדיף להשתמש בחומרים שהם ידידותיים לסביבה.
אלא שבתוך כל אלה, אם נסתכל סביב סביב… וגם אל חלקת הטבע שמעבר לגדר הגינה שלנו, שווה שנשאל את עצמנו – איך בעצם מתקיים הטבע ששם. איך הוא מצליח להתקיים מבלי שנחלצנו לעזרתו.
עם כל כך הרבה מודעות שהולכת וגדלה לנזקים האקולוגיים שעושה התערבות האדם בכל המערכת הגדולה והמורכבת של הטבע, אני ממש תוהה איך עדיין ממשיכות כל אותן הנחיות הריסוסים וההדברות להיות חלק מההנחיות הניתנות לגננים, כאילו הן חלק בלתי נפרד מחיי הגינה. והגינה, הרי אמורה להיות עבורנו חיקוי בזעיר אנפין של הטבע הנקי, במקום שטרם נסלל בו אספלט ונבנו בניינים, במקום שעוד משמר עבור כולנו את האוויר הפתוח ואת הבריאות.
בריאות הגן לא נקנית ברעלים. והבריאות שלנו כרוכה גם היא בבריאות של הגן ובבריאות של כל הסביבה שלנו. באביב היפה והפורח – לא נצא למלחמות, אלא נושיט יד לשיתוף פעולה, בצמחי הגן נטפל באהבה ולא בהדברה, ולשפע החרקים לא נתייחס כאל אויבים, אלא כחלק בלתי נפרד מהסביבה הטבעית.
נצא לגינה כדי להריח מלוא הריאות, להביט ולהשתאות. להשתאות עד כמה הכל מזמזם שם ורוחש, ואם רק נניח לגן שיהיה חסון ובריא כמו הטבע שמסביב, נבין שגם החרקים הם חלק מהחגיגה. בגינה, כמו בטבע שמסביב, חשוב שיתקיים שיווי משקל ביולוגי שבו לכל חרק ישנו התפקיד שלו, ישנם הצמחים והחרקים שמהם הוא ניזון, וישנם גם החרקים שניזונים ממנו. כל עוד אף אחד לא מפריע – שרשרת המזון הזאת ממשיכה לפעול ולתפקד בעונתיות ומחזוריות משל עצמה, המינון של אוכלוסיות החרקים השונות נשמר כשהיה, וחוקי הטבע נשמרים ומשמרים את ההרמוניה השקטה והבריאה.
הטבע יודע להיות הגנן הטוב ביותר, אם רק נאפשר לו.
חג אביב שמח.
