ראש השנה לאילנות…

ראו האילנות שניתן ראש השנה לבני אדם. באו ואמרו: "כתוב בתורה – כי האדם עץ השדה. ואם כך, מה אדם יש לו ראש השנה, אף עץ בדין הוא שיהיה לו ראש השנה."

כיוון שדיברו האילנות דברים של טעם, נתקבלו דבריהם. אמרו להם: "באיזה חודש נקבע את ראש השנה שלכם?"

השיבו האילנות: "כיוון שאנו זקוקים למים, קיבעוהו בחודש שבט, שמזלו דלי".

(הימן הירושלמי)

 

 

כי האדם עץ השדה

אין אפשרות להגזים, בשבחיהם של העצים… התועלות שהם נותנים הן רבות­-ערך ורב-מימדיות, ואני מחלקת את התועלות האלה, לשתי קטגוריות: בריאות פיסית, ובריאות רוחנית. את הבריאות הפיסית, הגשמית, כולנו מכירים: העצים מנקים ומחדשים את האויר – הם סופחים תרחיפי אבק ומזהמים שונים ומפרקים אותם, מייצרים חמצן, וסופגים פחמן דו-חמצני וגזים רעילים נוספים. העצים תורמים לעליית הלחות ולריבוי משקעים. הם אוחזים את האדמה ומונעים סחף. הם מאזנים טמפרטורות ומייצרים מיקרואקלים נוח יותר בסביבתם, הם מפחיתים רעשים, ומהווים בעצמם נוף ירוק שתורם להרגשה טובה יותר. השורשים, העלים, הענפים, והגזעים החלולים – מספקים בית ליצורים חיים רבים. ובנוסף לכל אלה, הם מספקים מאכל כמעט מכל חלק שלהם, ולכל עולם החי. בתור שכאלה, הם עמודי התווך של שרשרות המזון, ושל כל אקוסיסטמה שהיא, אם טבעית או גם גננית.

אנחנו מביטים אל הצמרות וגומעים את היופי בעינינו, מרגישים את האויר הנקי, מתרעננים בצילם של העצים, באזנינו מתנגנת אוושת הרוח בעלים ושירת הצפרים המקפצות בין הענפים, ואחרי ריחות הפריחה אנחנו גם קוטפים ומתענגים על טעם הפירות הבריאים. כך, בתוך הבריאות הממשית, שזורה לה גם הבריאות הזאת, הרוחנית.

החיבורים שיש לנו עם העצים, נקלטים בכל החושים שלנו, נטמעים בתוכנו כתחושות עמוקות וחזקות, והתחושות נישאות בתוך זכרונות ילדות שהיכו שורשים בליבנו.

 

 

עץ התות

החצר הגדולה בקרית-חיים, של סבא וסבתא שלי, הכילה עצים רבים, ולמרות שנפרדנו ממנה לפני הרבה שנים, אני זוכרת בה כל עץ ומיקומו. אבל העץ שהטביע בי את החותם הגדול ביותר, היה העץ שגם היה הגדול ביותר… עץ התות. התות השחור. פעם, מספרות אמא שלי ואחותה, היה גם תות לבן. הוא היה ממוקם בקרבת המחסן ובצילו סבא וסבתא היו עושים כביסה, בצילו גם הסתובבו כמה עיזים, ואת העלים, נתנו הילדים כמאכל לתולעי המשי.

אבל אני, זוכרת את התות השחור ונפלאותיו. הוא היה ענק, ולדעתי לא רק מנקודת מבטה של ילדה קטנה. מתחתיו היה עולם ומלואו. היה שם שובך יונים בגודל של לול תרנגולות גדול, וגם ספה לסייסטת צהריים. קרוב אליו היו צמיגים שעליהם שיחקנו, על הענפים החזקים שלו שהשתרגו לכל הכיוונים טיפסנו כל פעם מזווית אחרת, וכשנכנסנו מתחת לצמרת הענפה שלו, כמו נכנסנו אל מעבה היער שלנו. ובזה לא תמו כל פלאיו – העץ הנדיב עוד טמן בחובו הפתעה נוספת, חגיגת טעמים שהגיעה מדי קיץ. לא שחיכינו לה, היא פשוט באה. היינו נכנסים אל המטבח, ומולנו על השולחן – קערת תותים גדולה ועמוסה. הפליאה הגדולה ביותר שלי היתה אם אמרו לנו שזאת סבתא שקטפה… לא הצלחתי לדמיין את סבתא שלי, שהיתה קטנה ולא ממש ספורטיבית, מטפסת על התות הגדול….

נראה לי שהרבה מהזכרונות הטובים שלנו קשורים בצורה כזאת או אחרת לטבע שסביבנו, אם במעגלים הגדולים יותר, בנופים הרחוקים, ואם במעגלים הקטנים המקומיים והקרובים, בגינת הבית.

כשנשתול עצים בגינת הבית, נדע שאנחנו מביאים אלינו ואל ילדינו נטיעות של בריאות.

 

 

האם ט"ו בשבט הוא באמת הזמן המתאים לנטיעת עצים?

בימים אלו במיוחד, זאת השאלה הכי נפוצה בקרב בעלי הגינות. והתשובה היא: כן. כן כשמדובר בעצים הנשירים. פקעי הצמיחה בדיוק מתחילים להתעורר, ובמקומם החדש, יתעוררו הנשירים אל עבר צמיחת השורשים והתבססותם, ואל עבר צמיחת הענפים. את העצים ירוקי העד כמו ההדרים למיניהם, נשתול בהמשך, כשיתחמם, באביב המאוחר ואפילו הלאה לתוך הקיץ.

אתרו מיקומים מתאימים לעצים בגינתכם, בידקו את גודל העץ הסופי, בידקו מיהם העצים המתאימים לאיזור שלכם, בידקו מה הכי חשוב לכם בכל מיקום – האם הצל, האם ההסתרה, האם הפריחה, נוף העלווה, או כמובן הפירות.

עשו לכם בחירה חכמה של עצים לגינה. אחרי הכל, עצים – הם השקעה לטווח רחוק.